יום שלישי, 28 בפברואר 2012

עליית ההיי- טק



כשהייתי צעירה יותר (בגלגול אחר), עבדתי בחברת הייטק בתור מזכירה. הרבה תיוקים, טלפונים, תיאום פגישות ובעיקר - המתנה לארוחת הצהריים... היות וההסעה אספה אותי בשעה 07:20 בבוקר, לא הספקתי לאכול ארוחת בוקר מסודרת בבית, ולרוב גם לא לקחתי איתי שום דבר. הסתמכתי בעיקר על ימי הולדת שחגגנו בתדירות די גבוהה (ואז הייתה עוגה ש"החזיקה" אותי עד הצהריים) או פירות (רק במידה שהצלחתי להניח עליהם את ידיי לפני שכולם חיסלו אותם).

החל מהשעה 10:30 בבוקר התחלתי התכתבות במיילים ובמסנג'ר עם שאר החבר'ה – אז איפה אוכלים היום? שאלת הרת גורל תמיד. היו לנו שתי אופציות : חדר אוכל בשרי וחדר אוכל חלבי.

חדר האוכל החלבי היה תמיד אטרקטיבי יותר; המנות שהוגשו היו מנות מעוררות תיאבון – לזניה או פסטה ברוטב אלפרדו, פיצה או פשטידות מעולות. אבל מה שהיה בעיקר אטרקטיבי היו הקינוחים החלביים המעולים שהוגשו, לצד קפה הפוך (על חלב מלא כמובן). בחדר האוכל הבשרי לעומת זאת הוגשו המנות הפשוטות יותר – עוף או בשר בקר, אורז או קוסקוס. אז מה הפלא שבחרנו כמעט בכל יום לאכול בחדר האוכל החלבי?
סופרים את השניות עד לארוחת הצהריים


בסוף החודש הראשון לעבודתי בחברה, הבחנתי לפתע שקשה לי קצת לסגור את הג'ינס.

הממממ...

עכשיו נקפוץ לגלגול אחר. במסגרת עבודתי כדיאטנית, נתתי ייעוץ תזונתי וקולינארי לחברות קייטרינג המספקות את המזון בחדרי אוכל במוסדות שונים. אני זוכרת שישבתי עם אחד השפים על המנות המוגשות ואז גיליתי את כל רכיבי המזון המסתתרים במנות. אחד מהקריטריונים שבדקתי היה כמות השומן הרווי ושומן הטראנס במנות.

אני: מרק בטטה?

השף: מוקרם בשמנת צמחית.

אני: הלזניה?

השף: שמנת , חמאה,  גבינה צהובה 28% שומן , גבינות קשות...

אני: עוגת קרם שוקולד?

השף: חמאה, שמנת

וכן הלאה...

ועכשיו נתגלגל שוב אחורה. לאחר שחודש שלם אכלתי את כל מה שהגישו לי בלי לחשוב פעמיים, החלטתי לשים לב יותר לפרטים. התחלתי להפעיל שיקול דעת בבחירת המנות, אכלתי יותר סלטים חיים, פחות מנות עשירות בשומן וגם התחלתי לבקר יותר בחדר האוכל הבשרי. גיליתי את ה"פינה הבריאה" בחדר האוכל – בר סלטים להרכבה אישית, ירקות מאודים, חזה עוף על הפלנצ'ה ועוד. השתדלתי לנתק את ההתניה שנוצרה לי – קינוח אחרי האוכל והרבה פעמים מצאתי את עצמי לוקחת איתי קינוח (קטן!) למשרד כדי לאכול אותו ב"שעות הקשות" שלי אחרי הצהריים.

עם הזמן הבנתי שלא נכון  להגיע כל כך רעבה לחדר האוכל ושהגוף שלי מתחיל להרגיש רעב הרבה לפני השעה 12:00. אולי נתחיל לאכול ארוחת בוקר קטנה..? אז התחלתי להזדרז בבוקר ויצאתי ערוכה עם ארוחת בוקר קלילה. ההבדל היה מופלא. הפסקתי לספור את השניות לזמן ארוחת הצהריים, לא ניסיתי לעקוף בתור, השיקולים שלי בבחירת האוכל היו מושכלים וגם הפחתתי את  כמות המזון בארוחה.

אני שמחה לגלות לאחרונה שיותר חברות ומוסדות נעזרים בדיאטנית לבניית תפריט בריא ושהמודעות למזון בריא עולה. אני מקווה שעם הזמן יהיה סטנדרט חדש להזנה וכך גם עובדים הרגישים לגלוטן, עובדים בעלי בעיות בריאותיות (סוכרת, יתר שומנים בדם וכו') וכל מי שרוצה לשמור על בריאותו יוכל ליהנות ממזון מתאים במקום העבודה ושתהיה לכולם זכות הבחירה בין מזונות בריאים יותר ופחות.

ואם גם אתם עובדים שעות רבות במשרד, ממליצה לכם לקרוא את הכתבה הבאה :
אכילה נכונה במשרד


ועד לפעם הבאה – רק בריאות!
לאתר שלי

לעמוד הפייסבוק


יום רביעי, 15 בפברואר 2012

לאכול, לאהוב, ללמוד

התואר הראשון נראה כל כך רחוק ומאז עברתי הרבה – חתונה, סטאז', תואר שני, לידה...  אבל בכל פעם כשאני נתקלת בתמונה מהעבר, מיד עולה בי חיוך ואני נזכרת בסיפור שמאחורי התמונה כאילו התרחש אתמול.
תל-חי, המכללה השוכנת על צלע הר וממנה (בימים טובים) אפשר לראות את פסגת החרמון, זהו המקום בו למדתי על תזונה נכונה, חברות מהי וכמובן גם תרמודינאמיקה (כי איך דיאטנים יכולים לעבוד בלי הידע החשוב הזה..?)
כמה כיף ומרגיע ללמוד למבחנים על גדות הנחל , לצאת בשבתות היפות לטיולים רגליים באזור וכמובן בחורף, להיות לפני כולם בחרמון. כל יום הרגשתי כאילו אני בנופש בצימר בצפון. בעצם, באמת חייתי בצימר בצפון.. שנים מדהימות.

איזה כיף ללמוד על גדות הנחל


נזכרתי בתקופתי כסטודנטית כיון שלאחרונה אני מטפלת בקבוצת סטודנטים שמרגישים שהם אוכלים בצורה לא מאוזנת. חלקם בעודף משקל, חלקם ממש לא, אבל רובם – אכן אוכלים לא מאוזן ולא בריא. או כמו שאחד מהם מספר לי –
"קם בבוקר, שותה שוקו, הולך לאוניברסיטה. בשעה 12:00 רעב מת. הולך ל"מנזה" קונה בגט עם שניצל או פיתה עם שווארמה. ממשיך ללמוד ומוצא את עצמי על סף עילפון בשעה 18 בערך, אבל אני חייב להישאר לתרגול. אז אני קופץ למכונה וקונה במבה או ביסלי וגם פסק-זמן לקפה. בשעה 21 אני סוף סוף מגיע הביתה ובא לי כבר ארוחה חמה. אז אני עושה פתיתים או פסטה. אין לי זמן לבשל, ואין יותר מדי אופציות באוניברסיטה. מה את עשית כשהיית סטודנטית..?"
שאלה טובה.
גם לנו היו ימים ארוכים מאוד, שהתחילו ב- 8 בבוקר והסתיימו ב 19-20 בערב. לא פשוט. לפעמים, כשהיה "חלון" בין השיעורים, היינו מנצלים את הזמן לחזור לדירה ולאכול ארוחה חמה. אבל מצב כזה היה די נדיר. כל מי שלמד איתי בתקופה ההיא, ודאי זוכר את "קופסת הבוקר" הקבועה שלי – קורנפלקס מדגנים מלאים עם גרנולה, מעט אגוזי מלך ויוגורט. לארוחת צהריים היו מספר אופציות: כריכים  או קופסה עם אוכל מבושל (זה הזמן להתוודות ולהודות לכל המעבדות עם המקררים בהם שמרתי את קופסת האוכל שלי)  או האופציה שפחות אהבתי – ארוחה בקפיטריה (כי גלון השמן במטבח היה מתרוקן מדי יום...). בכל יום לקחתי גם שקית עם ירקות ופירות (לרוב פירות יבשים). לפעמים היו חטיפים, לפעמים היו ממתקים, אבל אף פעם הם לא החליפו ארוחה מזינה! (כנראה שזו ההשפעה של לימודי התזונה J)
כשלמדנו למבחנים ביחד, היה לנו נוהל – מי שמארחת את שאר קבוצת הלמידה היא האחראית להזנה. בשלב מסויים, ה"הזנה" הפכה להיות החלק המרכזי ביותר של קבוצת הלמידה. כל אחת רצתה להפגין את כישוריה הקולינאריים, וכך תמיד זכינו לאוכל מעולה. ומבושל ! המאכלים הנהדרים שהכנו אז מלווים אותי עד היום -  החומוס הביתי של ליהיא, הלחמניות של רותם, עוגת הגזר של יפית ועוד ועוד. אגב, כשאוכלים טוב, גם לומדים טוב – מבטיחה לכם.

התור שלי להפגין את כישוריי הקולינאריים...

אז מספר טיפים לכל הסטודנטים –
1.      השתדלו כי בכל ארוחה יהיה מרכיב חלבוני. פסטה או פתיתים זו אינה ארוחה מאוזנת. לפסטה אפשר להוסיף בולונז מבשר או טונה. פתיתים יכולים להוות תוספת לחזה עוף או שניצל סויה או ירקות מוקפצים עם טופו.
2.      קחו ללימודים ירקות חיים ופירות.
3.      עברו לדגנים מלאים – לחם מקמח מלא, פסטה ופתיתים מקמח מלא, קוסקוס מלא. משביע יותר וטעים לא פחות.
4.      קחו למבחנים פירות יבשים, שקדים ואגוזים – גם ישפר את הריכוז וגם יתרום לאכילה מאוזנת.
5.      תפסו את תקופת הלימודים בהנאה, הפיגו לחצים באמצעות פעילות גופנית (גם לרקוד = פעילות גופנית..)

ועד לפעם הבאה- רק בריאות!



יום רביעי, 1 בפברואר 2012

עובדת מהבית


מאז שעשיתי את השינוי המשמעותי מעובדת שכירה לעצמאית, אחת לשבוע אני מקדישה זמן לעבודה מהבית. יום זה נועד בעיקר לתכנון שבועי, כתיבת הרצאות, הכנת מערכי סדנאות, עדכון אתר האינטרנט, עריכת מתכונים ועוד. כשעובדים מהבית, הבעיה המרכזית היא המקרר וארונות המטבח הזמינים והמזמינים..
היום תכננתי להכין מערך לסדנא חדשה. לאחר ארוחת בוקר של מלכות, אני מתיישבת בחדר העבודה מול החומרים ומתחילה לחשוב. איך מתחילים בכלל? מתחילים בכוס תה!
הולכת למטבח ומכינה חליטת תה. מתיישבת מול המחשב, לוגמת את התה באיטיות ופותחת קובץ וורד חדש. הרגל מתחילה לקפוץ. חסרה לי עוגייה! הולכת למטבח ומביאה שני פתיבר. טובלת בתה באיטיות ומתבוננת בפתיבר נמס בתוך המשקה החם. די! צריך להתחיל לעבוד! אני נוזפת בעצמי.
מתבוננת בקובץ הריק ומחשבותיי נודדות לרשימת סידורים: קניות לבית, לשלוח את השטיח לניקוי יבש, להשרות עדשים למרק, לחדש את הדרכון, לעשות הגהה למאמר שכתבתי בשבוע שעבר, לברר את נושא הפנסיה, בקרוב צריך לחדש את הביטוח לרכב, לתלות כביסה!! המכונה כבר סיימה לפני שעתיים!

עבודה מהבית... אוף, כמה זה קשה!


לאחר שאני מסיימת לתלות את הבגדים, מתהלכת כסהרורית בבית ומגיעה למטבח. פותחת את דלת המקרר, מציצה לראות מה חדש (אין חדש) וסוגרת את הדלת. פותחת את ארון המטבח וסוגרת אותו. יוצאת מהמטבח והולכת לחדר עבודה. מביטה בערימת הניירת שעל השולחן בייאוש. קר לי. הולכת להביא את התנור, מדליקה אותו ועומדת מולו. מציצה בשעון – כבר חלפה שעה ואני עדיין תקועה. חוזרת למטבח, פותחת את המקרר (שוב אין חדש) וסוגרת אותו בחזרה. מה אני עושה במטבח?? מנהלת דיאלוג עם עצמי:
אני: לירון את רעבה?
עצמי: לא ממש..
אני: צמאה?
עצמי: הרגע סיימתי כוס תה.
אני: בא לך לנשנש משהו?
עצמי: אולי... מה יש?
אני: פרי, בייגלה, אגוזי מלך.. מה בא לך?
עצמי: לא בא לי שום דבר מאלה.
אני:  אז למה את במטבח?
עצמי: כי אני תקועה. מחפשת תירוצים למה לא לחזור לחדר העבודה ולהתמודד.
אני: ומה יעזור לך לצאת מהתקיעות?
עצמי: אולי שוקולד?
אני: אם בא לך שוקולד אז קחי. אבל זה לא יעזור לך לצאת מהתקיעות, את יודעת את זה, נכון?
עצמי: אז מה יעזור??
אני: אולי תצאי לסיבוב עם הכלב להתאוורר?
עצמי: קר בחוץ...
אני: שימי מעיל!
עצמי מתרצה. אני שמה עליי מעיל ויוצאת לטיול. מתיישבת בגינה וחושבת. איך נתקעתי ככה? היו לי מליון רעיונות! איך מעבדים את הרעיון להתחלה, אמצע וסוף? אני בוהה בשתי תלמידות תיכון חוזרות מהלימודים ומקשיבה לשיחתן.
"את באה אליי לארוחת צהריים"? שואלת האחת.
" סבבה, מה יש"? שואלת השנייה.
"שניצל תירס ונבשל פתיתים" עונה לה האחת.
"מגניב, העיקר שיהיה קטשופ" עונה השנייה.





כשהן חולפות על פניי, התמונה מתחילה להתבהר. אני מתחילה לראות בדמיוני את הרעיון שלי רוקם עור וגידים. חוזרת הביתה, נכנסת לחדר העבודה וכשאני מתחילה לכתוב, המילים זורמות מאליהן.
הטיפ שלי לכל אלו אשר עובדים מהבית ובכלל – לפני אכילה בדקו עם עצמכם, האם אתם באמת רעבים? האם התחושה היא פיזיולוגית או שאתם "מלבישים" רעב על סיבות אחרות? ואם אתם לא באמת רעבים, נסו לחשוב על דרכים אחרות (חוץ מאכילה) לפתור את המשבר..
ולגבי הסדנא? אתם תהיו הראשונים לדעת..
עד לפעם הבאה, רק בריאות!
לירון