יום ראשון, 20 במאי 2012

לאחר המפץ הגדול


היה לי הריון של פילה. 42 שבועות הקטנה שלי התעקשה להישאר בפנים וכשזה סוף סוף קרה הייתי כבר מותשת מהציפייה ומחוסר השינה (מי יכול לישון עם כדור ענק מחובר לבטן?)
לאחר הלידה הרגשתי כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר, תרתי משמע ; גם הבלון הנפוח שהייתי התרוקן וגם העייפות שלא היה לה סוף. הבוקר הפך לצהריים, הלילה הפך לבוקר, הכול התערבל לסחרחורת של טיטולים, הנקות ומוצצים. ובעיקר, הכל השתנה. מצאתי את עצמי לפתע שעות רבות בבית (קרוב למקרר) והאכילה שהיתה לרוב מאורגנת ומסודרת, השתנתה לחלוטין.
לאחרונה אני מוקפת ביולדות טריות שמבקשות ממני דבר אחד – "תעזרי לי לחזור לג'ינס של לפני ההריון!"  אז למענכן ריכזתי מספר טיפים שעזרו לי אישית להתמודד עם השינויים הרבים ובעיקר עם השינוי בהרגלי האכילה..
חופשת לידה???


הנקה
בחישוב הנקה בלעדית למשך חצי שנה, ההנקה דורשת כ- 11,5000 קלוריות (שווה ל 14 ק"ג!) – אז איך זה שלא יורדים במשקל?
ההנקה גורמת ברוב המקרים לרעב גדול ולכן אנחנו "מרשות לעצמן" לאכול הרבה יותר מהרגיל בשל שריפת האנרגיה שדורשת ההנקה. ברוב המקרים, אנחנו צורכות הרבה יותר ממה שהגוף דורש ועל כן הקושי לרדת במשקל.
איך להתמודד?
אם לתינוקך יש שעות אכילה קבועות, כדאי שתמיד תאכלי ארוחה מסודרת לפני ההנקה ותגיעי לזמן ההנקה שבעה. תוך כדי ההנקה כדאי להקפיד לשתות המון (בשל איבוד הנוזלים).  אם תקפידי על הכלל הזה, רוב הסיכויים שבסיום ההנקה כבר לא תחושי את ה "חור בבטן" שלאחריה.  האמת? לעיתים תוך כדי ההנקה אכלתי (כן, זה אפשרי!) כדי  להימנע מהרעב שאחריה שלעיתים מוציא משליטה.
נשנושים
אני זוכרת שהטיפול בקטנה בשלבים הראשונים היה אינטנסיבי מאוד – החלפות, הנקות, כביסות, הרגעה על הידיים ועוד ועוד. הרבה פעמים אנו מוצאות את עצמנו מנשנשות מכל הבא ליד לקבלת אנרגיה זמינה להמשך פעילותנו.
איך להתמודד?
הכיני לעצמך נשנושים בריאים – פירות זמינים, שקדים ואגוזים וגם פינוקים קטנים כמו חטיפי גרנולה, חטיף קטן (כמו במבה קטנה או חופן בייגלה) ושוקולד מריר. תכנני לעצמך כמות נשנושים לאורך היום (והלילה) והשתדלי שלא לחרוג מכמות זו.  שטפי מראש פירות וירקות והניחי אותם בקערה במקום בולט במטבח או במקרר. תופתעי לגלות שזמינותם תגרום לך לצרוך מהם יותר.

ארוחות מהירות הכנה
אחת התלונות העיקריות של נשים לאחר לידה היא "אין לי זמן לבשל!".

ותשובתי פשוטה - אין צורך לעסוק בבישול מורכב שגוזל זמן, הכי חשוב  שיהיו חומרי גלם זמינים. דוגמאות לחומרי גלם : שקיות ירקות קפואים (כמו ברוקולי, כרובית, לקט כתום, לקט מינסטרונה וכו'), קופסאות טונה, גבינות, לחם מקמח מלא, שקיות ירקות מצוננים (עלי בייבי, תערובת חסה) , ביצים ועוד.
ברגע שיש לנו את חומרי הגלם הנכונים, מספיק שנפשיר שקית לקט מינסטרונה ונבשל במעט מים עם תבלינים והנה מרק נהדר שלא גזל כלל זמן. חפשו מתכונים מהירי הכנה לפשטידות ומרקים פשוטים ואם בכל זאת לא עלה בידך לבשל – תמיד אפשר להכין כריך עם פסטרמה או טונה + ירק..  נכון, לא התזונה האידיאלית, אבל עדיף על פני אכילת "שטויות".

פעילות
אחת הבעיות העיקריות הנה מחסור בזמן (או כוח) לפעילות גופנית.

בזמן חופשת הלידה השתדלתי לצאת עם העגלה  לכל מקום שמתאפשר רגלית ולא ברכב. לי ולקטנה היה מנהג יומי קבוע – טיול בפארק, במסלול הליכה קבוע, עם הרבה עליות (לדחוף עגלה עם תינוק + ציוד זה לא קל! ). היציאה מהבית גם אווררה אותנו וגם החזירה אותי בהדרגתיות לכושר.

השלמת שעות שינה
 כשאנחנו עייפות במיוחד, אנחנו מחפשות את ה "מתוק". יש לי חידוש בשבילך – אכילת פחמימות פשוטות אולי גורמת להתרוממות רוח ולפרץ אנרגיה בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך  אינה פותרת את בעיית העייפות. נהפוך הוא,  הסוכר בדם יורד במהירות ואנו מרגישים צורך באכילה נוספת וחשים בעייפות מתגברת.
הפתרון היחיד- השלימי שעות שינה. השתדלי להגיע ל- 8 שעות שינה ביום, גם אם אינה רצופה.  היעזרי במשפחה או בגורם חיצוני לטיפול בעולל ות-נ-ו-ח-י.  

קבלת השינוי
לא כולן חוזרות לג'ינס של לפני ההריון. מבנה הגוף והאגן משתנים בעקבות הלידה ולא תמיד חוזרים לצורתם "הטבעית". כדאי ללמוד לקבל באהבה את השינויים ולא להלקות את עצמך אם לא חזרת לגזרה דקיקה תוך זמן קצר. אל תשכחי שהעלייה במשקל במהלך ההריון לקחה 9 חודשים ולכן תני לעצמך את הזמן הראוי להפחתת המשקל.


מקווה שעזרתי ואשמח לשאלות/תגובות ...

ועד הפעם הבאה, רק בריאות!


יום שבת, 5 במאי 2012

דיאטנית בעיר הגדולה - חלק ב'


לקריאת חלק א'

 
הסתגלות של מס' ימים לניו יורק : נוהל קפה וארוחת בוקר  – לחם, גבינות וירקות, מצטיידים בבקבוקי מים, קצת פירות והופה יוצאים לדרך.

כששואלים אותי "מה עשיתם רק בניו יורק במשך שבועיים", קשה לי לענות. נראה לי שהמהות  העיקרית של ניו יורק היא פשוט – ללכת. ללכת ולהתבונן. אם זה בעצים הגבוהים בסנטרל פארק, בבניינים שמגיעים כמעט עד לעננים, באורות הזוהרים בטיימס סקוור, בתמונות עוצרות הנשימה במוזיאונים, בהמוני האנשים החולפים על פניך, בחלונות ראווה של החנויות המפוארות...

אז ברשותכם, אחלוק עמכם עוד מספר חוויות קולינאריות מהטיול הנפלא

אפשרויות בחירה

בשבוע הראשון לשהותנו בניו יורק היה יום גשום וקר, יום מושלם למוזיאון. כשהגיעה שעת הצהריים ירדנו לאכול במסעדת המוזיאון. המסעדה חולקה לאזורים -  אזור של פיצות ופסטות, אזור המבורגר, נקניקיות וצ'יפס, אזור הגריל ולמרבה ההפתעה גם "אזור בריאות".

התור הארוך ביותר היה, כמובן, באזורי הג'אנק פוד.

נכנסתי לאזור הבריאות ועיניי אורו. בופה ענקי מלא בסלטים, בכל הגוונים ומכל הסוגים – סלטים חיים, סלטים מבושלים, סלטים מוקפצים, סלטים בהרכבה אישית ועוד ועוד.  לקחתי  צלחת והתחלתי להעמיס מכל הטוב הזה. איזה כיף!  הגעתי לקופה בחיוך רחב ו-10 דולר ביד. הקופאית מורה בידה לשים את הצלחת על המשקל. אני מניחה את הצלחת, לא מספיקה להמיר יחידות ( ליברה-ק"ג) והקופאית מבקשת 22 דולר. מה???? הקופאית מגלגלת עיניים בעוד אני מנסה לעכל את המחיר המופקע. 80 שקלים עבור סלט?
80 שקל לסלט???

בדרך לשולחן אני עוברת דרך אזור הפיצות. מעל אחד ממשולשי הפיצה מתנוסס מחיר – 4 דולר. ושוב אני מרחמת על האמריקאים. אפילו אם יש  כאלה שרוצים לאכול בריא, הם צריכים להוציא הון תועפות על האוכל. במקביל אני שוב מתמלאת גאווה על המצב השונה בארץ.

ויש גם המבורגר אחר...
למחרת הגענו למסעדה נחמדה, בה שמחתי לגלות המבורגר "קצת אחר". הלחמנייה מחיטה מלאה, הקציצה מחזה הודו טחון ובמקום המיונז, ממרח אבוקדו. רעיון נהדר וטעים בטירוף. אך כמובן, גם התענוג הבריא הזה עלה כפליים מההמבורגר המסורתי.

הפנטזיה מתממשת

ביום שישי, היום השישי לטיול, כבר התחלתי לפנטז על אוכל מבושל. אוכל אמיתי –  עוף, עדשים, ירקות מבושלים.. האם אזכה לכך בניו יורק?

ואז עולה בנו הרעיון- אוכל הודי!
אנחנו מחפשים מסעדה הודית ומגלים אחת נהדרת ממש ליד הדירה בה לנו. הגענו בשעות הצהריים והמסעדה הומה אדם. כעבור דקה הבנו את הסיבה לכך – בופה חופשי, "אכול כפי יכולתך". (וכאן המקום גם לגלות שאוכל הודי הוא האהוב עלינו ביותר). אנחנו מסתערים מיד על התבשילים הנהדרים. בדיוק כמו שפינטזתי – עדשים, אורז, ירקות, עוף והכל ברטבים מתובלים בניחוחות נהדרים. אני מסיימת את המנה בצלחתי ומיד נזכרת שלא טעמתי מהתבשיל הזה והתבשיל ההוא, ושוב מוצאת עצמי עם צלחת מלאה מהבופה ובפעם השלישית אני כבר כל כך מלאה, אבל הכל טעים וזמין ונגיש ואני חייבת עוד מנה אחת קטנה ועוד תוספת ועוד טעימה..
צלחת מסורתית


"אני לא יכול לנשום" אומר הגבר כשאנחנו סוף סוף מסיימים. גם אני.

למזלנו הרב, הדירה קרובה ואנחנו פורשים לשינה ארוכה. מקץ שלוש שעות, כשמתעוררים, אני עדיין מרגישה מלאות ובחילה.

איך הגעתי למצב כזה? היה לי קשה לעמוד בפני הפיתוי הגדול וההזמנה "לאכול כפי יכולתי" ואכלתי הרבה הרבה מעבר ליכולתי. השילוב בין אוכל טעים, בריא וזמין כל כך גרם לי לאבד את דעתי.

"לא מתקרבים יותר למסעדות הודיות" אני מכריזה. "ברור!" הוא עונה.

למחרת בצהריים אני שוכחת את הכרזתי. "הודי"? אני שואלת אותו. "ברור" הוא עונה.

אנחנו נכנסים למסעדה, אך היום אין בופה. מתיישבים בכל זאת ומזמינים מנה אחת לכל אחד.  והאמת? הפעם נהנים הרבה יותר. כשהוסר הגירוי והצורך של "לטעום מהכל", "להספיק מהכל" ו"לאכול כפי יכולתי", אני מצליחה להתרכז במנה שלי. בטעמים המיוחדים שלה, במרכיבה, רכיביה, ניחוחותיה ובניואנסים הקטנים שלה. תענוג.

אנחנו יוצאים מהמסעדה בתחושה אחרת לגמרי. ואני מרגישה שכנראה יש סיבה לכך שחזרנו אליה... הייתי צריכה לעשות תיקון לחוויה של היום שלפני. ואני מסכמת את החוויה החדשה כנעימה הרבה יותר.

עד כאן לחוויות מניו יורק..

לטיפים בנושא אכילה נכונה בחו"ל

חזרה לשגרה ועד לפעם הבאה – רק בריאות!
לאתר שלי

לעמוד הפייסבוק