יום ראשון, 1 ביולי 2012

חשבון נפש בבגד ים


כשהייתי בת 13 קניתי את הבגד ים הראשון שלי בעל שני חלקים. לא היה "ביג דיל". פשוט בחרתי דוגמא שאהבתי, מדדתי וקניתי. וזהו.
מאז עברו שנים רבות..
לפני שלוש שנים נסענו לחופשה בתאילנד והחלטתי להתחדש בבגד ים. אני חושבת שמדדתי עשרות דגמים עד שמצאתי את הבגד ים שהתאים לי.
אז מה קרה בעשור האחרון?
הגוף השתנה, מודל היופי השתנה, התפיסה שלי בעיני עצמי השתנתה, הציפיות שלי מעצמי השתנו, ואפילו התאורה בחנויות השתנתה!
עם בוא הקיץ אני חשה את מפלס החרדה עולה. מטופלות מדברות איתי על הקושי ללבוש בגד ים בפומבי. "לא נעים לי שאנשים יראו אותי כפי שאני" , "לא מסוגלת לחשוף את עצמי בעיני אחרים", "אני מרגישה שמסתכלים עליי..חושבים - איך היא מרשה לעצמה לצאת בבגד-ים?"

אני מחליטה לעשות "בדק בית" עם עצמי.

אנחנו הולכים לים. אני מורידה בקלילות את הבגדים אך נשארת עם המחשבות הכבדות. כשאני בונה עם הילדה ארמון בחול אני פתאום שמה לב לשיפולי הבטן. אני מתמתחת מהר כדי שלא יבחינו בבטן המבצבצת. מתחילה להרגיש שהבגד ים לא יושב עליי כמו פעם. כן, הגוף השתנה מאז הלידה. מסתכלת סביבי ורואה חבורת בנות צעירות דקיקות מסתובבות עם ביקיני בשלל צבעים. ורק אחת עם גופייה שמסתירה. היא לא דקיקה כמו שאר הבנות. מתחשק לי לחבק אותה ולהגיד לה שהיא יפה כפי שהיא.       ומי יחבק אותי...?

בגיל 16 מצאתי במחסן תמונה ענקית של מרלין מונרו. תליתי אותה מעל המיטה ופשוט התפעלתי מיופייה, מהביטחון שלה, מהזוהר שלה, הרכות, הגוף השמיימי. אם זה היה מודל היופי שלי בגיל 16, אז מה קרה בעשור האחרון?
הפרסומות בטלוויזיה, פרסומות החוצות, ליטושים, טיפוח אידיאל הרזון, קידוש הרזון, תעשיית הדיאטות...


יש לי מטופלת מקסימה, אשר לפי כל המדדים היא בקטגוריית "השמנה". הגיעה אליי כדי לאזן שומנים בדם. ולא, היא אינה מעוניינת לרדת במשקל.  "אני אוהבת את עצמי כך. אני חושבת שזה המשקל שהכי נכון לי והכי יפה לי". האמת? הופתעתי. אני לא שומעת הרבה קולות כאלה. כיום, רוב הנשים אינן מרוצות מגופן ("תמיד יש שלושה – ארבעה קילו שמפריעים").
כמו כל מטופליי, היא מלמדת אותי שיעור חשוב לחיים.
ואני, כמו תמיד, רוצה להעביר את המסר שלמדתי הלאה –



קבלה עצמית. לקבל את עצמנו בהיעדר שיפוטיות, ללא ביקורתיות וללא אשמה. הסרת האמונות המגבילות המקיפות ומתישות אותנו. מהן אמונות מגבילות? שמן = מסכן, עצלן, מכוער, אומלל, כישלון, לא עומד בפיתויים. רזה = מאושר, שמח, גאה, מושלם.  ההכרה באמונות המגבילות היא הצעד הראשון. ההכרה תעזור לעבור שינוי, להתמודד עם "נפילות" וקשיים לאורך הדרך.

ובמה אני מאמינה? בבריאות ולא ברזון.
אז אני מחבקת את עצמי חזק.  ומרשה לעצמי *לא* להיות מושלמת.

לקריאת מאמר - דימוי גוף בגיל ההתבגרות

לאתר שלי

לעמוד הפייסבוק




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה