"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" (דודו טסה)
הקטן בן חודשיים. שוכב בעריסה ואני במטבח, טועמת את הרוטב. חסר
משהו... עלה דפנה! מחפשת בין התבלינים ובינתיים שומעת אותו מתחיל ליילל. רגע רגע,
חייבת את הטאץ' האחרון, עוד שלוש שעות בדיוק נוסעת למיונים והמנה שלי צריכה להיות
מושלמת. היללות הופכות לבכי בדיוק ברגע שאני מוסיפה את עלה הדפנה. רצה אליו ובליבי
מיתר של התרגשות – המנה מוכנה!
*
אני מגיעה למיונים ל"מאסטר שף 4" עם המנה שלי. עוברת חדר,
ועוד חדר, טעימה, עוד חקירות, ראיון מוקלט ואז עוד קצת המתנה ועוד חקירה ואז –
עברת לשלב הבא! ובבית כולם טועמים את המנה
– "נו ברור, מנה מנצחת כזאת לא תעבור?" אחחח, איזו חוויה מדהימה זו הולכת להיות!
 |
| המנה שלי - דלעת ערמונים ממולאת בבשר עם צנוברים ברוטב סויה שחורה וסילאן |
חמישה חודשים אחרי.
אני צופה בפרומו של "מאסטר שף" בטלוויזיה וחיוך מעטר
את פניי.
כשקיבלתי את ההודעה שאני לא ממשיכה הלאה, תחושת הכישלון הציפה כל איבר
ואיבר. ופתאום יכולתי לראות הכל רק מבעד למשקפי הכישלון הללו. כן, זו אני, זו
שנכשלת בכל דבר – נכשלתי במיונים לממר"ם בצבא ונכשלתי בקורס כלכלה בתואר
הראשון, נכשלתי בניהול הטיפול ב א' ונכשלתי בלגרום לבת שלי לסדר אחריה את החדר. ועוד
ועוד כישלונות מציפים אותי. אה, ומה עם ההצלחות? כשאני עונדת את משקפי הכישלון אני
לא יכולה לראות שום הצלחה שלי בחיים.
*
בשבוע שעבר הגיעה אליי מטופלת חדשה. בפגישתנו הראשונה היא מגוללת את
סיפורה, כישלונות כל דיאטה ודיאטה שניסתה בחייה, כישלון לעמוד בפני פיתויים, כישלון
לעמוד בתפריטים, כישלון להתמיד במסגרות.
וכשסיימה לגולל את סיפורה, הביטה בי ואמרה – "את אף פעם לא תוכלי
להבין אותי, רואים שאף פעם לא היית שמנה כמוני".
"את צודקת, אף פעם לא הייתי במשקל שלך". אני עונה לה
היא מביטה בי ומשלבת ידיה. "אז איך את חושבת שתוכלי לטפל בי אם
את לא מבינה אותי"?
"את יודעת, אני אומרת לה, גם אני חוויתי כישלונות בחיי. אולי לא
כישלונות כשלך, אבל בשנה האחרונה הבנתי שני דברים על הכישלונות הללו. והדבר הראשון
שלמדתי הוא – שאין כישלון!"
"אני מסתכלת כל יום בראי ורואה שיש כישלון. איך את אומרת שהוא לא
קיים?" היא שואלת
"נסי רגע אחד לחשוב – מה למדת מכל הניסיונות שלך בדיאטות
ומסגרות? האם הבנת מה עובד בשבילך? מה לא עובד בשבילך? האם הבנת איפה הקשיים שלך?
האם הצלחת לדייק איזה טיפול *כן * היית רוצה ?"
" האמת שכן. היום אני יודעת בדיוק מה לא מתאים, מה כן יכול
להתאים ומה אני באמת צריכה"
"אז איך את יכולה לקרוא לזה כישלון? זו הצלחה אדירה לדעתי, לדעת
סוף סוף מה את רוצה וצריכה" אני אומרת לה.
"כשאת מציגה את זה כך אני מניחה ש.. אולי זה נכון. אני הרבה יותר
חכמה עכשיו." אמרה.
*
חמש וחצי בבוקר, אני ברכבת עם תיק מלא בחלומות.
אמרו לי לא לפתח תקוות שווא, אמרו לי שהכל משחק ומכור מראש. אמרו
ואמרו והזהירו. אבל אני מתרגשת ואני לא נותנת לקולות הללו לצנן את החלום שרקמתי לעצמי בראש.
ואני מגיעה לאודישן המצולם ולאט לאט חלומי מתנפץ. זה מתחיל ברסיס אחד
וממשיך ומתגבר לאורך היום. הקולות צדקו. אין מקום לקול האותנטי שלי, יש מקום רק
למשחק וזיוף.
 |
| אני, במיונים למאסטר שף |
ובסוף היום אני חוזרת ברכבת עם תיק מלא בשברי חלומות ומבינה גם משהו
חשוב – לא נכשלתי, הצלחתי. אני צריכה להיות שמחה בכך שאני אדם ערכי ועל שהצלחתי
להישאר כזאת.
וכעבור חודש כאשר מגיעה ההודעה איני מאוכזבת. נהפוך הוא. למדתי הרבה על עצמי ועל מה שחשוב לי.
*
"רגע" היא אומרת לי ליד הדלת.
"אמרת לי קודם שלמדת שני דברים על כישלון. מהו הדבר השני"?
"נכון" אני מחייכת, "הדבר השני שלמדתי הוא שאדם שחש את
טעם ה'כישלון' הוא אדם שיכול להרגיש ולהבין מהו כאב של אדם אחר. רק הצלחות לא
יכולות לבנות חמלה".
"אני לא בטוחה שהבנתי , אבל אחשוב על זה" היא מחייכת
ויוצאת.
מוקדש באהבה ענקית לרונית ומירי (למרכז "מטרות") על שלימדו אותי שאין כישלון, יש רק משוב.
לאתר שלי
לעמוד הפייסבוק
לאתר שלי
לעמוד הפייסבוק
מקסים. אהבתי.
השבמחקלירוני, את כותבת מדהים ומרגש. שמחה שהפנמת את הדיבר החשוב הזה ושאת ממשיכה להעבירו הלאה, להעצים, לחזק ולקדם. את מטפלת מדהימה!!!
השבמחקלירון יקרה,כתבת נהדר,מרגש,בספר אחד חשוב נכתב:"שהדברים החשובים באמת הם הסמויים מהעין".אצלך הם גם בלב,ואת גם משכילה להעביר אותם הלאה בהצלחה למטופלים שלך!
השבמחקהמשיכי להצליח!