יומן חופשה

את בחדר השינה, מודדת את הביקיני שלך. בוחנת את דמותך בראי. ובוחנת עוד. ועוד. מכל זווית. מיישרת את הגב כדי שהבטן לא תבלוט, קושרת חזק יותר את חזיית הביקיני. איך זה שבתמונות מתאילנד הבגד ים הזה יושב עלייך בצורה אחרת לגמרי?  עושה עוד סיבוב מול הראי. ובלי לשים לב היא מתבוננת בך כבר דקה ארוכה. "אמא, מה את עושה?" היא שואלת. ואת מיד מתביישת בעצמך. הבת שלך הקטנה שלך תפסה אותך על חם.

*

את עומדת מול בופה הקינוחים שאין לו סוף. עוברת לאט לאט ובוחנת כל קינוח – כוסיות שוקולד ממולאות קרם נוגט, עוגיות מקרון על גבעה של קצפת לבנה עשירה, קרם ברולה חרוך בדיוק במידה הנכונה, נשיקות משורטטות, כדורי שוקולד מצופים בשברי שוקולד קטנטנים, עוגת שוקולד חמה, פאי אגוזים . הכל נראה כל כך טעים. כל כך מפתה. כל מה שמתחשק לך זה להעמיס על הצלחת גם וגם וגם וגם. להתענג מכל מגוון הטעמים.

ופתאום את נזכרת בגלידריה ההיא. הקטנה עמדה עם פרצוף דבוק לשמשה ולא הצליחה לבחור טעם. "אמא זה נראה ממש טעים, וגם זה וגם זה. אולי אני אקח גלידה ענקית עם כל הטעמים?"

וגם את מתקשה לבחור עכשיו. ובא לך לקחת את כל הטעמים. ובעצם, למה לא לקחת ביס קטן מכל קינוח? למה לוותר על משהו?

את מרימה אותה על הידיים כדי שתבחר גם היא קינוח. ואת רואה בעיניים שלה שהיא חושבת בדיוק כמוך.

*

את רעבה. רעבה.

וגם הילדים.

ואתם יושבים סביב שולחן האוכל ואת דואגת לילדים שלך. מאכילה את הקטן, מוזגת לקטנה. ואת רוצה כבר לאכול ושואלת את עצמך מתי יגיע תורך. ואת גונבת חתיכת מלפפון ומכרסמת אותו תוך כדי ונופלת עלייך ההבנה שלא תמיד את והצרכים הבסיסיים שלך במקום הראשון. ולפעמים את דוחה את הסיפוק המיידי הזה, כי ככה זה. 

*

והילדים שלך תמיד באחוזונים הגבוהים. והם אוהבים לאכול. ממש אוהבים. טועמים מזון חדש, לא מפחדים מירקות, נהנים מטעמים שונים, אוכלים דגים ועוף ובשר וגם מוצרי חלב ואפילו קינואה ועדשים ומרקים וסלטים ועוד ועוד.

ואת צופה בהם מהצד, אוכלים. איך הם נהנים מאוכל. ואיך את נהנית מהאוכל. ושוב מקנן לו הפחד שאולי הם אוהבים לאכול יותר מדי. אולי זו תהפוך להיות אהבתם הגדולה. ואולי גם לא יידעו לווסת אותה, לשלוט עליה, להגביל אותה. ואולי הם גם יאכלו מהסיבות הלא נכונות ואולי את צריכה כבר מעכשיו לדאוג.

*

ואז יש לך בחירה .

את בוחרת ללבוש את בגד הים שלך ולהוקיר את גופך שנשא ונתן לך במתנה שני ילדים  ולחייך לזיכרון רחוק של דמותך בביקיני בירח הדבש שלך,

ואת בוחרת  לראות את כל הקינוחים האלה ולהרגיש עוצמה. ובעצם לא וויתרת על עשרות קינוחים  אלא הרווחת קינוח אחד ותחושה של סיפוק ממנו ומעצמך.

ואת בוחרת לקבל בהבנה שלפעמים יש סדר עדיפויות אחר, ולפעמים את תבחרי להיות במקום נמוך יותר בסדרי העדיפויות . ולפעמים לא.

ואת בוחרת להודות על כך שהילדים שלך מוצאים הנאה באוכל, כמו גם הנאה בחיים בכלל, ההנאה מדברים קטנים כמו בלונים שעפים ברוח וכדורים צבעוניים.  והם גורמים לך בעיקר לחייך.

ואת בוחרת להאמין בדרך שלך – וללמד את הילדים שלך לשאול את עצמם את השאלות הנכונות, לאהוב את עצמם ולקבל את עצמם כפי שהם, בזכות מה שהם.

וזה הזיכרון האמיתי שיישאר לך מהחופשה הזאת.


# נכתב בהשראת "יומן חורף" של הסופר האהוב עליי, פול אוסטר. 

לאתר שלי
לעמוד הפייסבוק